בימ"ש השלום מוסמך לדון בתביעה לפירוק שיתוף שהגישה כונסת נכסים

א.        בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף שהוגשה ע"י הנתבעת - אזרד ויויאן ( להלן: "הנתבעת") - כנגד תביעתה של התובעת ליאן קהת, עו"ד - כונסת נכסים ( להלן: "הכונסת").

לטענת הנתבעת, יש למחוק את התביעה בשל מעשה-בי"ד. כמו כן נטען להעדר סמכות עניינית לבימ"ש זה לדון בתביעה.

מדובר בתביעה לפירוק שיתוף שהוגשה ע"י הכונסת כנגד הנתבעת.

התובעת הינה כונסת נכסים על זכויות אזרד נסים, בעלה של הנתבעת ( להלן: "החייב") במקרקעין המשותפים לנתבעת ולבעלה, הכוללים קוטג' ושטח קרקע של 770 מ"ר.

הנתבעת הינה פרודתו של החייב ומתגוררת במקרקעין.

על המקרקעין הנ"ל רובצת משכנתא לטובת הבנק הבינלאומי למשכנתאות בע"מ ( להלן: "הבנק הממשכן"). הבנק הנ"ל החל בהליכי מימוש משכנתא, במסגרתם הגיעו הצדדים, דהיינו הבנק הממשכן והצדדים, להסדר לפריסת חובם.

הכונסת הינה באת כוח הבנק הבי"ל הראשון לישראל בע"מ ( להלן: "הבנק הנושה") הנושה בחייב, במסגרת ההוצל"פ, בחוב של 195,633 ש"ח.

על המקרקעין רובצים בנוסף עיקולים של הבנק ושל חוב מזונות.

בא כוח הבנק הבי"ל למשכנתאות - הוא הבנק הממשכן - נתן הסכמתו לבנק הנושה למינוי הכונסת.

כאמור, טענתה העיקרית של הנתבעת הינה כי קיים מעשה בי"ד המונע מהכונסת מלהמשיך בתביעתה לפירוק שיתוף, והכוונה הינה לפסה"ד של ביהמ"ש לענייני משפחה, תמ"ש 103490/00 מתאריך 27.5.04 ( להלן: "פסה"ד"), לפיו ניתן אמנם צו לפירוק שיתוף בין החייב לאשתו, אולם הפירוק עוכב עד לביצוע איזון משאבים בין בני הזוג לאחר פקיעת נישואיהם.

מאחר ובשלב זה החייב לא תבע גירושין והאישה זכתה בפס"ד לשלום בית - אין מקום, לטענת הנתבעת, למימושו של פירוק השיתוף.

פס"ד זה מחייב, לשיטתה של הנתבעת, את הכונסת בהיותה בנעלי החייב עפ"י סעיף 54 א' לחוק ההוצל"פ, ולכן אין לכונסת זכות להגשת תביעה נוספת לפירוק שיתוף. כמו כן, עליה לעמוד בתנאי המוקדם למימושו של צו הפירוק והוא גירושי הצדדים ואיזון המשאבים ביניהם לאחר מכן.

במקביל טוענת הנתבעת לחוסר סמכות עניינית מאחר ועל התביעה להיות מוגשת בביהמ"ש לענייני משפחה, לאור כפיפותה של הכונסת לזכויות החייב.

ב.        בשלב ראשון אדרש לטענת ב"כ הנתבעת להעדר סמכות עניינית, בנימוק של היות הכונסת בנעלי החייב, ומכאן עליה לתבוע תביעתה בביהמ"ש לענייני משפחה:

על מנת שביהמ"ש לענייני משפחה יקנה סמכות - על התביעה להיות מוגשת ע"י אדם נגד בן משפחתו, ועילתה של התביעה אמורה להיות סכסוך בתוך המשפחה, כאמור בסעיף 1(2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה ( להלן: "החוק"), הקובע כי:

                        " בחוק זה "ענייני משפחה" - אחת מאלה:

(2) תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא".

הדברים באו לידי ביטוי ברע"א 6558/94, חבס נ' חבס , פד"י נד(4), 337), מפי כב' הנשיא ברק (כתוארו אז):

" התכלית המונחת ביסוד סמכותו של בית-המשפט לענייני משפחה נעוצה בתפיסה המבקשת לרכז בערכאה מקצועית אחת את מלוא המחלוקת שבין בני המשפחה, מתוך רצון לרדת - בעזרת גופי ייעוץ - לשורשיה של המחלוקת ולפתור באופן יסודי את הבעיות האמיתיות שבין בני המשפחה. התפיסה הבסיסית של החוק הנה "משפחה אחת - בית משפט אחד.... הדיבור "עילה" בהקשר זה משמעותו קיומו של קשר בין התובענה האזרחית לבין הסכסוך המשפחתי. תובענה אזרחית עילתה בסכסוך בתוך המשפחה אם סיבת הסכסוך או מקורו הם ביחסי המשפחה".